במסיבה לא מזמן, ראיתי איך ג'ון מתערב בכריס שהוא לא מצליח לבלוע כפית קינמון טחון. הלוואי שיכולתי לומר שהמשתתפים היו ילדים, אבל הם היו חברים בוגרים לחלוטין במועדון נמל. בכל מקרה כריס הפסיד.

קינמון בלתי אפשרי. בכוחות עצמו, זה יגרום לפה שלך להסתבך ולסרב לבלוע ולו כמות קטנה בלבד. זה הגיוני, מכיוון שהקינמון נגזר מקליפת עצים מסוימים מדרום מזרח אסיה. מנקודת מבטו של העץ, הוא רוצה להרתיע בעלי חיים (או אידיוטים) לאכול אותו.

זו הייתה הפגנה משעשעת ושימושית של עפיצות מטאנינים, אותו מרכיב חיוני ביינות משובחים.

טאנינים הם פוליפנולים, המיוצרים על ידי צמחים, כולל גפנים. פוליפנולים נוטים להיצמד לחלבונים. בפה שלנו טאנינים מוצאים חלבון ברוק - אותם חלבונים שמספקים את החלקלקות של הרוק. בעבר פיות מצופי רוק הופכים מחוספסים ויבשים בצורה לא נוחה.

לגפנים יש סיכוי לשגשג בין השאר בזכות תכונות ההגנה שמקנים טאנינים. בעלי חיים בדרך כלל לא אוהבים חוויות מחמירות מאוד, אך אם מתעלמים מאזהרה זו, קיימת תוכנית גיבוי: טנינים יחבלו בתזונה על ידי תפיסת אנזימי עיכול מכריעים. אז הטאנינים מרתיעים מזיקים בעפיצות או על ידי הפחתת ערכם התזונתי - מזיקים 'לומדים' שלא כדאי לאכול.

טאנינים חשובים ליין במספר דרכים: הם משמרים אותו ליישון ארוך טווח והם מספקים מבנה (אדומים עם מעט מדי נראים רפויים) הם מוסיפים מרירות קלה למורכבות הטעם ועפיצותם מאריכה את גימור היין.

אבל עפיצות זו היא שגורמת לאנשים רבים להימנע מיינות אדומים. מדוע יש אנשים שבזמנים מסוימים, ולא אחרים? משתנה אחד הוא הכימיה האנושית - רמות שונות של חלבוני רוק ויכולות שונות למלא אותו. משתנה נוסף הוא באופי הטאנינים עצמם.

טאנינים ביין יכולים ליצור תחושות בפה של השותה המפעילות ספקטרום בין קטיפה קטיפתית למשי עד ניטראלית לדמוי יוטה ועד אבק גיר מוצץ לחיים. במשך שנים מדענים חשבו שספקטרום זה נובע בעיקר מגודל מולקולרי של טאנינים, אך חשיבה מתוקנת מדענים בוחנים את התכונות השונות שהטנינים בזרעים והטאנינים בקליפות מעניקים ברגע שהיין נמצא תסיסה. וזה מתגלה כמסתורין מרכזי. התגובות הכימיות בין טאנינים וכל שאר התרכובות ביין הופכות כל כך מורכבות ובלתי צפויות, כימאי היין של אוניברסיטת קליפורניה (דייוויס), דאג אדמס, מכנה זאת 'תאונת רכבת כימית'.

לייננים ולמגדלים יש מספר שיטות לרתום את הטאנינים ביין שלהם, אך בסופו של דבר המיומנות והניסיון הרב שלהם נאבקים במקרה.

וברגע שהיין מבוקבק, מה בעצם קורה לטאנינים לאורך זמן? מדוע הם מתרככים? ההסבר הקלאסי הוא שאחיזתם נרגעת כאשר טאנינים נקשרים לפיגמנטים בצבע היין, ובסופו של דבר מזרזים מתוך התמיסה כמשקעים. אך מדענים מטילים ספק גם במסקנה זו. הכימיה המדויקת עדיין לא לגמרי ברורה. זו תעלומה, שקורה בהילוך איטי מעולה.