Waze, אפליקציית הניווט הנפוצה ביותר ב ישראל , לעיתים קרובות מורה לנהגים 'להימנע מאזורי סיכון' - ייעוד שהוא מרחיב לאזורים פלסטינים בגדה המערבית. בחודש שעבר, השבתתי את ההגדרה הזו לפני שהלכתי לכיוון העיירה הקטנה טייבה, שבה חברת בירה טייבה מארח את הבודדים של הטריטוריה אוקטוברפסט חֲגִיגָה. הפסטיבל השנתי בן היומיים, שציינו זה עתה את שנתו ה-17, משך קהל של כ-10,000 צופים.

הם הגיעו ללוח זמנים עמוס בטעימות, הופעות מוזיקליות, ריקודים וכמובן שפע של בירה קרה. למרות הרוב של בירה בסגנון גרמני סטיינס (ותחרויות החזקת בירה סטיין), זה היה עניין פלסטיני מובהק. במקום בראטוורסט, הייתה שווארמה. רקדנים הופיעו ולימדו את Dabke, ריקוד פולקלור פלסטיני מסורתי. מבין שלל הבירות שהוצעו, הייתה בירה בטעם זעתר, עשב מקומי ממשפחת הטימין. כנען חורי, מאסטר הבירה של טייבה, מתאר את בירת זעתר כ'פלסטין בכוס'.

בעבר, הפסטיבל משך שילוב אקלקטי של מבקרים מהגדה המערבית, עזה, ישראל ומכל רחבי העולם. עם זאת, היה לי ברור שרוב המשתתפים השנה היו פלסטינים מהגדה המערבית וערביי ישראל. While the crowd was peppered with foreigners who lived in Israel and Palestine—diplomats, journalists, activists and volunteers—I encountered no Israeli Jews in my reporting.

אולי גם תאהב: איך אוקטוברפסט הפך לסנסציה עולמית

למרות זאת, Madees Khoury, מנהל המבשלה ובתו של המייסד השותף נדים חורי, מדגישה כי הפסטיבל שואף להכלה. 'זה לא משנה באיזו שפה אתה מדבר, איפה אתה גר, מהן האמונות הדתיות שלך', היא אומרת. 'כולם מתאספים... ופשוט נהנים.'

הניגוד בין הרשמים הללו - התקווה הספוגה בקצף לביחד לצד היעדרם לכאורה של יהודים ישראלים - אולי עומד בלב הבעיות של האזור. עדיין קשה מאוד לאלו שמשני צדי הקו הירוק ישראל-גדה המערבית לחלוק בירה.

ובכל זאת, היה הרבה גיוון בקהל. במהלך תחרות החזקת בירה סטיין, הנציג שאל את המתמודדים מהיכן הגיעו. התשובות נעו מחיפה, רמאללה ואל-קודס (השם הערבי לירושלים) ללונדון וניו יורק, כל מקום חדש עורר תרועות מהקהל. עזתי קיבל את התגובה הקולנית ביותר; פחות מ-20,000 מתוך למעלה מ-2 מיליון פלסטינים החיים ברצועת עזה מקבלים היתרי עבודה, המאפשרים להם לצאת מעזה דרך ישראל . (הדרך האחרת היחידה לצאת מעזה היא דרך מצרים, מה שמציב קשיים אחרים).

הזוכה בקבוצת הגברים בתחרות, ערבי ישראלי שביקש להזדהות רק כבסאם, גילם במיוחד את השילוב של התרבות הגרמנית והפלסטינית. בסאם, לבוש בקפידה בלודרוסן, נשא סביב צווארו שרשרת עם תליון בצורת הנדלה, קריקטורה פוליטית פלסטינית. למרות שבסאם מזהה כמוסלמי, שאלכוהול בדרך כלל אסור לו, הוא הרשה לעצמו כמה בירות. 'אני מוסלמי ליברלי', אמר בסאם כהסבר.

אולי גם תאהב: המרכיבים המקומיים הם אישיים עבור מבשלי הבירה הפלסטיניים

בסך הכל, המשתתפים נראו נינוחים ומסבירי פנים, למרות מיקום הפסטיבל בטריטוריה הידועה לשמצה בסכסוך. ואכן, הסכנה האמיתית היחידה שנתקלתי בה הייתה לצמיגי המכונית שלי, שחטפו דרך בורות רבים במהלך הנסיעה פנימה. המצב הכלכלי בשטחים הפלסטיניים הוא, אחרי הכל, די פגיע. תיקון כבישים בעדיפות נמוכה.

מצב הרוח בפסטיבל, לעומת זאת, לא היה זקוק לתיקון. מדיס מתאר את זה כ'לא רק פסטיבל בירה [אלא] יום פתוח לכפר טייבה'. The festival “shows people—locals, Israelis and internationals—an extra side of Palestine, because what you see on the news is completely different from our day-to-day life.”

'אנחנו פלסטינים', היא ממשיכה. 'אנחנו שותים בירה. אנחנו שומעים מוזיקת ​​ראפ. אנחנו לובשים כל מה שאנחנו מרגישים בנוח ללבוש ונהנים'.

טייבה בירה, שהוקמה בשנת 1994 על ידי האחים נדים ודייויד חורי, היא המבשלה העתיקה ביותר בפלסטין והמיקרו -מבשלות הראשונה בשלמות המזרח התיכון. The pair, who were raised in Taybeh, but attended college in the U.S., were inspired by the Oslo Accords, a peace agreement signed in 1993 that outlined a two-state solution for Israel and Palestine. נדים, חובב בישול ביתי, החליט להשקיע בארצו וחזר לעיירה בה התגוררה משפחתו למעלה מ-600 שנה. כיום, בירה טייבה זמינה ברחבי העולם.

נדים ארגן את האוקטוברפסט הראשון של טייבה לאחר האינתיפאדה השנייה, שנמשך מספטמבר 2000 עד פברואר 2005. בתקופה הקשה ההיא לא היו פסטיבלים בפלסטין. נדים החליטו להקים אוקטוברפסט בסגנון גרמני כדי לקדם את מוצרי האזור ולהגביר את הכלכלה - ואת רוחם של המקומיים.

מאז הפרק הראשון שלו, 'הפסטיבל גדל בהתאם למצב הפוליטי', מסביר נדים. פסטיבלי האוקטוברפסט בוטלו בתקופות מלחמה, וכשהמגיפה השתוללה. עם זאת, הפוליטיקה תמיד השפיעה על האופן שבו המבשלה עושה עסקים.

'אין לנו גבולות משלנו', אומר מדיס, 'אז כל מה שנכנס ויוצא מהמדינה נשלט על ידי הישראלים'. לזר, נסיעה ברכב מהמבשלה בטייבה לנמל בחיפה אורכת כשעתיים, היא מספרת. 'עבור הבירה, זה לוקח שלושה ימים.' היתרים, מחסומים מסחריים בין ישראל לגדה המערבית ובדיקות ביטחוניות רבות יכולים לגרור את התהליך.

'הרבה פעמים, ישראלים בבידוק הביטחוני משנים נהלים והנחיות מבלי ליידע אותנו', אומרת מדיס, כך שהיא תמיד על הרגליים.

אולי גם תאהב: בקולומביה הבריטית, מורשת חקלאית בפנג'אב מעשירה את יין אוקנגן

עבור הפסטיבל, כמובן, שליחת בירה דרך מחסומים היא לא דאגה - אוקטוברפסט תמיד מתקיים בחצר מחוץ למבשלה, כך שהבירה לא צריכה לנסוע רחוק. אבל בדיקה ביטחונית מחכה למשתתפים רבים כאשר לאחר הילולה הם חוזרים לצד הישראלי של הקו הירוק.

'מאיפה באת?' שאל סוכן משמר גבול אוחז בנשק, שלא נראה מבוגר מ-20, כשחזרתי מהפסטיבל בחודש שעבר. היא התבלבלה כשאמרתי טייבה ולא התנחלות ישראלית סמוכה. היא נתנה לי לעבור רק לאחר שהראיתי לה את מיקום המבשלה בגוגל מפות.

למרות האתגרים, Madees נשאר חיובי לגבי טייבה באר והאזור בכללותו. 'אני פשוט ממשיכה לשתות', היא אומרת בצחוק. 'הרבה פעמים זה מתסכל לחיות ולעשות עסקים כאן, [אבל] אני אוהב את העסק. אני אוהבת את הבירה', היא ממשיכה. '[אני] שמח מאוד שאני יכול לפתוח חליטה קרה וליהנות מהיום שלי.'