כשישבתי לראשונה לכתוב את הטור החודש, חשבתי שאכתוב על הספירלה המתמשכת כלפי מעלה של המחירים של בורדו המובילה, בעוד שרובם המכריע של כרמי בורדו מתמעטים ומחליקים לעוני. זה נושא מדכא, עם מקבילות למקטעים אחרים בעולם היין ומחוצה לו, המגיע לפוליטיקה ולכלכלה.

ואז לקחתי את הטיול (כמעט) השנתי שלי בעמק רון בצרפת, ומצאתי משהו הרבה יותר אופטימי לכתוב עליו.

אחרי בציר קשה בשנת 2008, מזג האוויר בשנתיים האחרונות היה חביב עם הכוכבים של הרון. בשנת 2009, האתגרים היחידים היו מזג האוויר היבש והטמפרטורות החמות - בדרך כלל לא דברים שאפשר להתלונן עליהם. אבל במקומות מסוימים, חום הקיץ הביא ליינות ריביים, ובמקומות אחרים, הטאנינים יכולים להיות מעט קשים או היינות אלכוהוליים מדי.

בעיות אלה ניכרות יותר בדרום מאשר בצפון, על פי גיא סארטון דו ג'ונצ'י מווידל-פלורי, המקור ליינות משני האזורים. 'בדרום', אומר סרטון דו ג'ונצ'י, 'לא ממש נעים לי עם 09 '.'

למרות שזה נכון שחלק מהשנות 09 מדרום רון הם אלכוהוליים יתר על המידה, ובחלקם יש טאנינים גסים, הייננים הטובים ביותר הקפידו להימנע ממיצוי יתר בנוכחות רמות אלכוהול גבוהות. היינות המתקבלים הם שופעים ופירות קדימה, עם מרקמים שמנת וגימורים מעט חמים. מישל גסייה, הבעלים של שאטו דה נאג'ס באזור הדרומי של קוסטייר דה נימס, מציע כי בציר 2009 'הוא בסגנון קלאסי, ומתחזק חזרה לשנת 05 במבנה הטאני שלו.'

יש פחות מאותם טאנינים מחוספסים בצפון רון בשנת 2009, כאשר רבים מהיינות שטעמתי בטיול זה הם בעלי מרקמים בשלים, אפילו שמנתיים. בשלב זה נראה כי חסרות להם כמה תכונות קלאסיות: 'בשלות הפרי מסתירה את הגרניט', טוען מישל צ'פוטייה, כשאנחנו טועמים בדגימות חבית של הנזירות שלו משנת 2009. ההצעה המרומזת היא שככל שהפירות מתפוגגים, בערך 15 שנה בהמשך הקו, שורשי הייחוס של היינות יתבררו יותר.

ג'רום קורסודון, שמנהל עם אביו את תחום המשפחה בסנט ג'וזף, מתאר את שנת 2009 כ'בציר טוב מאוד, עם ריכוז טוב וטאנינים רכים ... אם היה לו קצת יותר חומציות, זה יהיה נהדר. ' היינות ששומרים על תחושת רעננות ומינרליות הם אכן מצויינים של ל'אולייב של Coursodon בהיותם דוגמה כזו.

הפירות הריביים שהוצגו על ידי רבים משנות ה -90 יאהבו את אוהדי יינות העולם החדש, אך הקלאסיקאים עשויים לרצות לבחור בשנות העשרים של המאה העשרים מצפון ומדרום. היינות פחות מסומנים בבשלות, ומאפשרים לטרוארים השונים לזרוח. רמות האלכוהול בדרך כלל שוות או נמוכות מאותם יינות בשנת 2009, במקרים מסוימים עד לחצי אחוז שלם, ובכל זאת היינות אינם בשלים בכלל, רק פחות קיצוניים.

בשנת 2010, מעיין קריר וגשום עיכב את הפריחה והוביל להגדרת פירות ירודה באופן כללי, התשואות יורדות מ- 25-50%. אך מאגרי המים שנוצרו בקרקע וגימור קריר אך שטוף שמש לעונת הגידול הובילו ליינות מרוכזים עם חומצות מאוזנות וטאנינים משיים. מהתחום שלו מעל מלוול בסנט ג'וזף, פייר גילארד מתאר את שנת 2010 כ'בציר נחמד מאוד [עם] בגרות איטית שלדעתי נותנת את התוצאות הטובות ביותר. '

בקורנאס, בטעימה מהפודרים הישנים בדומיין א 'קלייפ, ניכר כי רכיבי שנות ה -20 של המאה העשרים מורכבים, ממוקדים ומדויקים יותר משנות ה -2009 הטעימות כבר, שחלקן רק בוקבקו. 'זה טוב יותר מ -09 ', אנחנו חושבים שזה מאוזן יותר', מסביר אוליבייה קלייפ, הווינירון של הדור הצעיר ביותר בתחום המשפחתי ההיסטורי הזה.

במקביל ליינות האדומים, בקרב הלבנים הצפון-רוניים, שנות ה -20 של המאה העשרים הם ללא ספק רעננים ומאוזנים יותר משנות ה -2009 המפוארות ולעיתים השמנות. זה נכון במיוחד לגבי האדומים וגם הלבנים בדרום, שם Sarton du Jonchay מכנה את 2010 'אחד הבצירים הטובים שעבדתי איתם.'

כמבקר המגזין של יינות רון, אני רואה שנה נהדרת של טעימות עיוורות, עם יינות מצוינים מצפון ומדרום, אדומים ולבנים. אבל אל תרגישו שתצטרכו לחכות לביקורת חיובית - אלה בצירות נדירות שיהיו להן הרבה יותר להיטים מאשר החמצות. כפי שמסביר הז'ואן-לואי צ'אוו המופנם: 'שניהם [בצירים] יפים אך מסיבות שונות.'

יינות עמק רון רוקין